בודפשט – רומן מחייב מציאות

בודה ופשט סיפור אהבה או סיפור אכזבה

כמו בכל רומן יש עליות ומורדות

האגדה מספרת שנוצרה אייבה בין השניים שממשיכה עד היום וכשמישהו עובר לגור מפשט לבודה, זה מעלה גבה, בלשון המעטה. 

אגי סיפרה לי שכשהיא עברה ל"צד השני", אנשים הרגישו בגידה מצידה. זה הצחיק אותי. הזכיר לי ממש רומן אסור בין אוהדת מכבי לאוהד הפועל (הבנתם מי אני).

הטיסה של WIZZ יצאה בעיכוב של שעתיים וחצי. זו היתה טיסת חרדה, מפוצצת בחרדים, שהיו רחוקים מלהתחשב באנשים שרצו לתפוס תנומה קלה בטיסת הלילה שהתעכבה.

ניצלתי את דקות ההמתנה לקרוא עוד טיפה על הנקודה הראשונה בטיול הערים הראשון-האמיתי-המוגדר שלי.

כמעט 4 בבוקר הגעתי לביתה של אגי. תיאום מראש של איסוף, חסך לכיס 15 יורו. נחמד.

אגי קיבלה את פני עם שוט של ויסקי מקומי.

הבוקר החל בהליכה בפארק הסמוך לביתה של אגי, נקודת התצפית, פסל החירות ומועצת החכמים (כינויים שלי…), מייצג של האהבה בין בודה ופשט, ירידה במדרכות, פוזות מצחיקות וחצינו את הגשר, שיעול טורדני ומחלה שהחליטה לתקוף לפני ההגעה אילצה לעצור מידי פעם בעת ההליכה על גדות הדנובה, לכוס תה חמימה ביום שימשי, אך קריר במקצת, מחקר קצר ברובע היהודי ומשם לבית הכנסת, בחירתם של אגי הפתיעה אותי. התיישבנו שם ובאופן סימלי לחלוטין, שקענו לשיחת נפש עמוקה.

הנוף מ- Citadela Park

 

שנתיים וקצת שלא התראינו, מאז אותה הופעה של קולדפליי, ולמרות ששמרנו על קשר נראה שהיו דברים נוספים שאפשר היה לחשוף רק פנים אל פנים.

הצצה קצרה בשעון העידה שצריך להזדרז. אני צריכה להספיק להגיע לטקס יום הזיכרון בשגרירות..ואנחנו… שכחנו לאכול.

בזריזות לעבר מסעדה מקומית ומשם מונית להחליף בגדים ולשנות פאזה. לעצור לרגע את חיי הטיולים. לחוות ולהתחבר למשהו שורשי אחר…

הטקס בשגרירות היה מרגש.

לפגוש את מי שגייס אותי בזמנו למשרד החוץ בניו זילנד. להרגיש שייכת (מממממ .. ענן מחשבה).

אגי שקלטה את שגעון הצילום שלי, הבינה שאחרי הערב שעברתי אני צריכה לנשום אויר צח ולקחה אותי לנקודת תצפית לצילום, כשהמראה נגלה לעיני הייתי צריכה רגע כדי להכיל ואז.. בלי שליטה החלו כמה דמעות לזלוג. נו טוב.. ככה בלילה קפוא, לצד הדמעות, צחקנו רבות.

Citadela lookout חלק מהמראה שנגלה לעיניי. עברו מספר דקות עד שצילמתי…

 

בקפה של הבוקר למחרת אגי ציינה שאתמול הלכנו קרוב ל- 20 ק"מ ובאותה נשימה התנצלה: "לא עשינו אתמול הרבה" (אימוג'י של "דופ" חח)  והמשיכה – היום נעשה כך וכך וכך. אני זורמת. מה השאלה.

הרבה זמן לא הובלתי ולא הייתי צריכה לחשוב על הליכה, קיצורי דרך, מקומות לבקר ונקודות לצלם – פשוט זרמתי איתה ועד הסוף. כיף.

התחלנו את היום בביקור בטירה, משם לכיוון הפארק האהוב על אגי – הסמוך לכיכר העצמאות, שיטוט ברחובות העיר – איזה באסה שהרבה היו בשיפוצים…  (תזכרו את זה בלוקיישנים הבאים של טיול הערים), לעבר בניין הפרלמנט המרשים ואנדרטת הנעליים המפורסמת. רגע לפני שהספקתי לנגב את הדמעה שזלגה על לחיי, אגי קלטה ושלחה יד חמה… בראשי חלפה מחשבה, רק לפני שבוע צויין יום השואה.

The Castel

 

 

יש משהו בטירות שמושך אותי

 

Vajdahunyad, המקום של אגי אומץ על ידי

 

כיכר העצמאות, ממרכז הכביש

 

אנדרטת הנעליים

 

 

זה היה יום שימשי, חמים ויפה, יום עמוס שגם היה גדוש והספקנו הרבה ורצינו עוד, אבל הגוף וגם הנפש ביקשו לנוח. החלטנו לחזור למנוחה קלה ולצאת לשקיעה.

בניין הפרלמנט, מרשים גם באור יום

 

מצויידות בשמיכה, הלכנו לנקודת התצפית ו.. השמיים התכסו בעננים. אחרי שנעשה קריר, יללה הביתה להחליף בגדים – צילומי לילה נוספים. הפעם נהיה מוכנות לקור.

בניין הפרלמנט יפה גם בלילה

 

 

אגי הבטיחה וקיימה

 

 

בדרך אמרתי לאגי: "כמדריכה מקומית שלי, את צריכה לעשות לי הופעת פולקלור מקומי". שנייה אחרי שאמרתי את זה מוזיקה בקעה למרגלותינו וחבורה של אנשים מקומיים הפגינו את כשרונם בריקודים. הפעם היו הרבה דמעות של צחוק וברגע הרציני אגי הסבירה שזו דרכם של המקומיים לחסוך עלויות השכרת סטודיו. תכל'ס.

מתהלכות לנו בנקודות שונות, מעת לעת משהו הפריע (האוניות העוגנות) והעיפות שהכריעה. אמרתי לאגי.. "שוב שכחנו לאכול…. פיצה ? " תגובתה לא איחרה לבוא "בטח פיצה. הלכנו יותר מ- 20 ק"מ היום" היא הכריזה.

יום אחרון בבודפשט.
התעוררנו לבוקר אפרורי. הורדנו הילוך לזמן איכות. אחרי הכל הגעתי לכאן בזכותה, זה הזמן לגלות, בודפשט כלל לא ב- wish list שלי.

כמעט 60 ק"מ של הליכה נצברו לפי חישובה של אגי בשלושה ימים, היא שיתפה שיש למעלה מ- 15 גשרים, חצינו את היפים שבהם, חלקם ראינו מנקודות שונות וחלקם, כלשונה לא מעניינים במיוחד…

לבודפשט יש הרבה להציע משני עברי הדנובה.
וכן – למרות האיבה הקלה בין הצדדים, מצאתי דרך לגשר על הפערים, כי ברור שאי אפשר להעביר הכל בפוסט אחד של מילים.

נוף מרהיב, פארקים רחבי ידיים, היסטוריה, מוזיאונים וחובבי האדריכלות ימצאו בה מן המיוחדות. הספקתי בה הרבה, אבל מעט וכנראה אני עוד אחזור. יש לי סיבה טובה ..

המדריכה המקומית שלי

 

לחזור בשביל הגלידה, מה חשבתם ?

כמה נהנית / נתרמת מהכתבה ?

להצבעה

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר דירוגים 0

איזה כיף להיות הראשון להצביע

We are sorry that this post was not useful for you!

Let us improve this post!

Tell us how we can improve this post?

סגירת תפריט

כאן (גם) מטיילים בפיג'מה

הרצאה און ליין חינמית

כשעולם הטיול והניהול נפגשים

פספסת את הלייב ?
ההקלטה זמינה ל- 48 שעות בלבד